לכבוד יום הולדתי שהתרחש במהלך השבוע האחרון, ירדתי למספר ימים אל נואיבה, סיני.  שלא כמו פעמים קודמות בעבר, בהם שהיתי בחופים במהלך אוגוסט המהביל או בפסח רווי התיירים, הפעם מצאתי את סיני של פברואר, סיני קצת אחרת.  מעבר לקסם הרגיל שסיני והמדבר מהלכים עלי שני דברים קצרים משכו את תשומת ליבי. הראשון, הקידמה. תמיד חלפה  את מוחי המחשבה, כששכבנו מעולפים מהשמש בחושות, על הרצון  החלומי שקצת נוחות מערבית עדיין תימצא בהישג יד, לכשנרצה. ובכן, חיוך גדול מילא את פני כשישבתי על המרפסת (בלקון) של הצימר שלי , 5 מטרים מהים וקלטתי חיבור wifi  יציב, כך שיכולתי לשמור על קשר עם העולם החיצון ובייחוד להתעדכן במזג האויר ההפכפך שעמד להתרחש. עוד מחזה ראוי לציון היה כשבדואית קשישה, כשכל קמט בפניה מסמל את עץ חייה, התיישבה לידי ופרשה מחצלת עם מיטב מרכולתה: חרוזים, צמידים ושרשראות. חיוך מילא את פני, ”זו סיני שאני מכיר“ , חשבתי. עד שהיא הוציאה את הפלאפון שלה.

אפרופו קידמה, הוצאתי את חמשת השקלים שנתנו לי את הערך הגבוה ביותר שזכור לי כתמורה. חיוג קצר והופ, מתבצעת לה חסימה לשיחות נכנסות בשקל ליום. אין טלפונים שקט טהור ותענוג צרוף- מומלץ בעיקר בימי הולדת.

328. שבט הטוארג בסהרה

" בדרכים בלתי סלולות, כשהיא מודרכת ע"י השמש, הרוח והכוכבים בלבד, מתקדמת לה במדבר סהרה שיירה המובלת ע"י הטוראג או אנשי המדבר הכחולים. כינוי זה מקורו בבגדיהם הכחולים של הנוודים, שעקב הזמן והשימוש, נספגים לתוך העור. הטוראג הינם פרשי גמלים מעולים. מילדותם מתאמנים הם בטיפול ונהיגת בעלי החיים האלה באקלים המדברי העוין והצורב. הילד הטוארגי מתחיל את דרכו בהשגחה על עדרי הגמלים, ושם לומד להתרחק מתעלוליהם, בעיטותיהם ונשיכתם. הוא מתאמן ברכיבה, העמסה והובלת הגמל בעזרת חבל הכרוך ללסתו התחתונה. הילד לומד, שכאשר מוצאים מים הגמל הוא הראשון לשתות. דבר זה מדגיש את חשיבותו של הגמל במדבר. תעסוקתם העיקרית של הטוראג היא הובלת מלח לאזורים בהם הוא יקר המציאות, ובהיותו חיוני לאדם ולבהמה מוערך המלח כזהב. השבט מחולק למעמדות: אצילים, אריסים, בעלי מלאכה ומשרתים, שהם למעשה כעבדים וכולם כהי עור. "

( הצילום מתוך הבלוג של יובל כלב, מדריך טיולים ומרצה )

הנה עוד כמה רגעים מסיני, למי שמתעניין:

רוצים לקבל עדכונים שבועיים על כל מה שחדש בעולם המופלא?