לכבוד יום הולדתי שהתרחש במהלך השבוע האחרון, ירדתי למספר ימים אל נואיבה, סיני.  שלא כמו פעמים קודמות בעבר, בהם שהיתי בחופים במהלך אוגוסט המהביל או בפסח רווי התיירים, הפעם מצאתי את סיני של פברואר, סיני קצת אחרת.  מעבר לקסם הרגיל שסיני והמדבר מהלכים עלי שני דברים קצרים משכו את תשומת ליבי. הראשון, הקידמה. תמיד חלפה  את מוחי המחשבה, כששכבנו מעולפים מהשמש בחושות, על הרצון  החלומי שקצת נוחות מערבית עדיין תימצא בהישג יד, לכשנרצה. ובכן, חיוך גדול מילא את פני כשישבתי על המרפסת (בלקון) של הצימר שלי , 5 מטרים מהים וקלטתי חיבור wifi  יציב, כך שיכולתי לשמור על קשר עם העולם החיצון ובייחוד להתעדכן במזג האויר ההפכפך שעמד להתרחש. עוד מחזה ראוי לציון היה כשבדואית קשישה, כשכל קמט בפניה מסמל את עץ חייה, התיישבה לידי ופרשה מחצלת עם מיטב מרכולתה: חרוזים, צמידים ושרשראות. חיוך מילא את פני, ”זו סיני שאני מכיר“ , חשבתי. עד שהיא הוציאה את הפלאפון שלה.

אפרופו קידמה, הוצאתי את חמשת השקלים שנתנו לי את הערך הגבוה ביותר שזכור לי כתמורה. חיוג קצר והופ, מתבצעת לה חסימה לשיחות נכנסות בשקל ליום. אין טלפונים שקט טהור ותענוג צרוף- מומלץ בעיקר בימי הולדת.

328. שבט הטוארג בסהרה

" בדרכים בלתי סלולות, כשהיא מודרכת ע"י השמש, הרוח והכוכבים בלבד, מתקדמת לה במדבר סהרה שיירה המובלת ע"י הטוראג או אנשי המדבר הכחולים. כינוי זה מקורו בבגדיהם הכחולים של הנוודים, שעקב הזמן והשימוש, נספגים לתוך העור. הטוראג הינם פרשי גמלים מעולים. מילדותם מתאמנים הם בטיפול ונהיגת בעלי החיים האלה באקלים המדברי העוין והצורב. הילד הטוארגי מתחיל את דרכו בהשגחה על עדרי הגמלים, ושם לומד להתרחק מתעלוליהם, בעיטותיהם ונשיכתם. הוא מתאמן ברכיבה, העמסה והובלת הגמל בעזרת חבל הכרוך ללסתו התחתונה. הילד לומד, שכאשר מוצאים מים הגמל הוא הראשון לשתות. דבר זה מדגיש את חשיבותו של הגמל במדבר. תעסוקתם העיקרית של הטוראג היא הובלת מלח לאזורים בהם הוא יקר המציאות, ובהיותו חיוני לאדם ולבהמה מוערך המלח כזהב. השבט מחולק למעמדות: אצילים, אריסים, בעלי מלאכה ומשרתים, שהם למעשה כעבדים וכולם כהי עור. "

( הצילום מתוך הבלוג של יובל כלב, מדריך טיולים ומרצה )

הנה עוד כמה רגעים מסיני, למי שמתעניין:

רוצים לקבל עדכונים שבועיים על כל מה שחדש בעולם המופלא?

אולפני " אבי רוד "   ( Abbey road ) יסגרו.
גם בהם עומד לנגוס פיו התאוותן של הקפיטליזם ובמקומו, יוקם ככל הנראה מגדל מגורים. אולפן הקלטות זה, שמתוך תקרותיו  יצאו לחלל העולם יצירות קסם של מיטב הלהקות והשפיע כה רבות על החוויות ועולם הנעורים של דורות רבים, עומד להיהרס עד עפר, אם לא יקום מושיע של הרגע האחרון כשבאמתחתו 10 מיליון פאונד. לעד תיזכר התמונה החרוטה בראש האוניברסאלי הקולקטיבי של מעבר החצייה בכביש שמול   האולפנים , כשעליהם צועדים ברווחים קבועים מראש, חברי להקת החיפושיות. בדיוק באותה שנה    ( 1970) שונה שמו של האולפן ל- Abbey Road , בעקבות הקלטת אריך הנגן של החיפושיות ,בשם זהה,  שנעשתה כולה  באולפנים הקסומים הללו. זו גם השנה שבהם החלו לצאת אלבומי העולם המופלא, עם האזכורים שלהם לחיפושיות. משאלה קטנה בליבי מקננת. אולי, יקום לו איזה פילנתרופ עשיר בן זמננו, שכשהיה ילד, אי שם ב-70, שכב על הספה בחדרו והאזין בעיניים בורקות ולב פועם ל- Abbey Road  של החיפושיות, וכעת, כשהממון מצוי בכיסו, מחליט להפוך את האולפנים למוזיאון, משכן תרבות והקלטות ומשמר את הזכרונות המופלאים. מי יתן.

(אגב, כאן ניתן לבקר בשידור חי במעבר החצייה שמול abbey road )

(123) החיפושית הקדושה

חפצים דמויי חיפושיות עשויות זהב ואבנים יקרות מסוגים שונים נמצאו בכמויות גדולות בקברים במצרים העתיקה. המצרים האמינו שהחיפושית מחליפה את לב האדם לאחר המוות, ומכאן קדושתה. בתכשיטים רבים נמצאו חיפושיות, שהחזיקו בין רגליהן אבנים יקרות דמויות שמש. היו למצרים גם חיות קדושות אחרות, כמו התנין, החתול ועוד.

(176) מד המהירות של החיפושית השחורה

לחיפושית השחורה יש חוש, המודד את מהירותם של עצמים החולפים לידה בצורה מדויקת ובטוחה. עינה מחולקת לשני מדורים נפרדים. את מהירות הגופים החולפים היא קובעת ע"י חישוב מהיר של הזמן, שחלף מהרגע שהגוף נראה על המחצית הראשונה של העין ועד הרגע שהוא נראה ע"י חצייה השני. כיום מנסים מדענים לייצר מדי מהירות, העובדים על עיקרון זה עבור מטוסים. במקום עין החיפושית השחורה ישתמשו באמצעים פוטואלקטריים, שיעבירו את תוצאות המדידה למחשב. יהיה זה מד מהירות מדויק ומהיר.

(140) החיפושית הברזילאית

הטבע לא מתעניין בגורלו של יצור אלא רק להמשך קיום המין כולו. הטבע משתדל לעזור ככול יכולתו במלחמת הקיום של מין מסויים אך יחד עם זה בא לידי ביטוי גם יוזמתו כושרו ורצונו של היצור הבודד על מנת לקבוע מה יהא בסופו. דוגמא לכך היא החיפושית הברזילאית הניצלת מאוייביה שמנסים לבולעה מכיון שבחשכת הלילה בוערות עיניה בעוצמה רבה ומשוות לה הופעה של חיה גדולה. למעשה אין אלו עיניים כלל אלא שתי נקודות זוהרות. במשך היום משתדלת החיפושית להחבא מכיוון שבמשך היום לא פועלת ההסוואה שהעניק לה הטבע ובגלל גודלה היא עשויה לשמש טרף לחיות רבות.

(66) חיפושית איל

מערכת: פרוקי רגליים       מחלקת: חרקים      סדרה: חיפושיות
מערכת: חיפושיות האיל    סוג: חיפושית איל      מין: חיפושית איל גדולה

הלסתות הגדולות הנראות בתמונה אופייניות לזכר של חיפושית איל והן משמשות לתפיסת הנקבה, או בשעת קרב עם זכרים אחרים. למרות הופעתה המפחידה, חיפושית זו אינה מזיקה. החיפושיות המבוגרות אינן אוכלות. הזחלים מתפתחים בעץ רקוב ממנו הם ניזונים. החיפושיות, בדרך כלל מכוסות בשריון קשה המהווה את השלד החיצוני. זוג הכנפיים הקדמי התפתח לכסוי קשה המכסה על הזוג השני, הדק, המתקפל מתחת לכסוי הקשה כאשר אינו בשמוש. ידועים כמעט חצי מיליון חיפושיות וגדלן נע מגודל הקטן מפשפש ועד לגודל של אגרוף אדם.

מקור: ויקיפדיה

רוצים לקבל עדכונים שבועיים על כל מה שחדש בעולם המופלא?

יגיע או לא יגיע? ואם יגיע, ייערם? ואם יערם, יחסום את העיר ?
אלו השאלות הקיומיות שהטרידו אותנו, במקום עבודתי בירושלים, כאשר הדעות נעות לכאן ולכאן. הירושלמים הותיקים טוענים שכאשר יורד שלג, הם מרגישים זאת בכפות הרגליים שהופכות לכפיסי קרח , מספר שעות לפני האירוע עצמו, הפעם לא הרגישו את התחושה הירושלמית הזאת ולכן ביום רביעי בערב, נשבעו שלא יירד. מאידך, כשיצאתי מעבודתי בשעת ליילה מאוחרת , נשאתי  את עיני השמיימה וראיתי שמיים לבנים ובהירים. שמיים של שלג.  הייתי משוכנע שנחזה בלבן הקסום הזה בעוד מספר שעות. התבדיתי כמובן, ושוב חלחלה אליי התובנה שאם רוצים לראות שלג בישראל, בוודאות, קופצים להר הגעש הלאומי שלנו: החרמון. זה אמנם לא האוורסט אבל בהחלט גאווה לאומית ואושר לילדים. לכבוד השלג שהפעם הכזיב ואולי יגיע  עוד החורף, מצורפים מספר קלפים של "הרי חרמון" מושלגים, מפורסמים לא פחות, בעולם.

(72) הר מקינלי, הפסגה הגבוהה ביותר בצפון אמריקה

הר מקינלי נמצא באלסקה, ופסגתו היא הגבוהה בצפון אמריקה. גובהו 6190 מטרים. ההר קרוי ע"ש נשיא ארה"ב מאז שנת 1896. לפני כן נקרא ע"י הילידים דנלי, שפירושו בלשונם "הגדול". בפסגתו נמדדה טמפרטורה של cº59 מתחת לאפס, והרוחות המנשבות בו מגיעות למהירות של 130 קמ"ש. מזג האוויר שם משתנה לעיתים קרובות ובאופן פתאומי. רגעים לאחר שמזג האוויר נראה נאה ויפה, מתחוללת לפתע סערת שלגים עזה ביותר. הטיפוס על הר זה מסוכן, ובארבעים השנים האחרונות הצליחו להעפיל אל פסגתו רק 9 פעמים. חלק גדול ממורדות ההר הוקצה למטרת פארק לאומי, שבו מצויים כ- 120 מיני בעלי כנף ו- 36 מיני יונקים. ניתן כמובן לטייל ולראות יצורים אלה מקרוב.

(104) הר הגעש המשווני קוטופקסי

קוטופקסי, הר הגעש הפעיל הגבוה בעולם מצוי באקוודור וגובהו 5897 מטרים מעל פני הים. בני המקום קוראים לו גלידת השוקולד עם פרח החטמית, וזאת בגלל צבעם החום של מורדותיו, כיפת השלג שבראשו, ועטרת צוקי לוע הגעש הדומה לפרח החטמית. בדרך כלל פסגתו עטורת עננים ונראית לעיתים רחוקות. רוחב לוע ההר 805 מטרים. הר געש זה מהווה חלק מטבעת האש הידועה של הרי הגעש, המקיפה את הרי הגעש שבאמריקה המרכזית, מכסיקו, ארה"ב, אלסקה, יפן, הפיליפינים, איי הודו המזרחית, ניו זילנד, אנטארקטיקה והרי דרום האנדים.

(187) יופיים של האלפים השוויצרים

בהרי האלפים מצויים קרחוני ענק, שבתקופת הקיץ מפשירים, ומספקים מים למספר נהרות באירופה: הריין, הדנובה והפו. בין הפסגות היפות ביותר באלפים, ניתן לציין את  הר צ'רבינו, שהוא אחד ממראות הנוף הנפלאים בעולם. הר צ'רבינו הוא אחד האתגרים המיוחדים של מטפסי ההרים, הרוצים להוכיח את עוז נפשם, ולהעפיל אל מרום הצוקים הנישאים, מלאי הסכנות המרובות: הצוקים התלולים, שקירותיהם כמעט ניצבים, הקרחונים הבוגדניים, הניתקים לפתע ומתדרדרים לתהום, הסערות הפתאומיות ומפולות השלגים, כל אלו גרמו למות רבים מקוראי התִגר, שניסו להעפיל אל פסגת הצ'רבינו. רבים מהמטפסים נקברו מתחת למפולות השלגים או שמעדו והחליקו, וגופותיהם נתגלו לרגלי ההר רק לאחר שנים רבות, כשהפשיר הקרח שמעליהם בשנה חמה במיוחד.

(268) ההר המלכותי אוורסט

בין הפסגות הנישאות המושלגות של הרי ההימלאיה, מתנוססת מעל לכולן פסגת ההר המלכותי, אוורסט, המגיעה לגובה של 8,882 מ' מעל פני הים - ההר הגבוה בעולם כולו. שיא ההר נכבש לראשונה ב- 29 למאי 1953 בידי הנפאלי טנסינג נורקיי והניו זילנדי אדמונד הילארי. עד אז היה כיבושו בבחינת חלום בלתי מושג, שגרם לקורבנות רבים בקרב המשלחות, שניסו להעפיל על הר האוורסט. ההר נמצא בגבול שבין טיבט לנפאל, ושמו בקרב הילידים צ'וֹמוֹ לוּנגמה, שפירושו "האלה אם העולם". ההר נתגלה ממרחק לראשונה רק בשנת 1825 ע"י אירופאים, שבאו מכיוון בנגל המזרחית בהודו למטרת מדידות שונות בהרי הימלאיה. גם נפאל וגם טיבט אסרו את הכניסה לשטחן עד שנת 1904.

(269) הר הפוג'יאמה המקודש ביפן

ההתפרצות האחרונה של הר הגעש פוּגִ'יאַמַה בשנת 1707-8 כיסתה את טוקיו בשכבה של 15 ס"מ אפר, וגרמה לבהלה בקרב תושבי העיר. הר זה מקודש ע"י היפנים, ונחשב לסמלה של יפן. אלפים רבים של עולי רגל מטפסים מדי שנה אל פסגתו. מקובל ביפן שישנם שני סוגי טפסים, אלה שטרם טיפסו לפסגת הפוג'י, ואלה שעשו זאת פעם שנייה. הטיפוס קשה ביותר, אך מפצה בנוף מרהיב הנשקף מהפסגה שבגובה 3775 מטרים. גם לועו המכתשי של ההר מהווה מראה בלתי נשכח. המטפסים משתמשים במפות ותרשימים מיוחדים של ההר, ומטפסים בשעות הלילה כדי להגיע לפנות בוקר לפסגה ולצפות בזריחת השמש, המכונה בפיהם "בואו המכובד של האור". משמעותו של הר זה עבור היפנים מרובה והשראתו על חייהם ניכרת

(26) אזורי הקרח והשלג בימינו

העדות לכך שאנו חיים בתקופת קרחונים היא שבמקומות שונים בעולם, על פסגות הרים גבוהים, אפשר למצוא היום שלג וקרח. בתקופת הקרחונים האחרונה, כיסו הקרחונים חלקים גדולים של אירופה, אסיה ואמריקה. כיום נסוגו הקרחונים לאזורי הקוטב, והותירו שלג וקרח במקומות שונים בעולם כגון: אלסקה, ניו זילנד, סקנדינביה, הימלאיה, האלפים ועוד. עם התקדמות הקרח דרומה, גרם הקרח לאדם ולמרבית החיות להדרים למקומות חמים יותר, דבר שהביא לשינויים גדולים בתנאי החיים של האדם, החי והצומח. רק חיות בעלות כוח סבל רב הצליחו להסתגל לקור הגדול, לאחר שפיתחו לעצמן אמצעי הגנה שאפשרו להן להישאר בחיים. זה גם ההסבר לכך, שחוקרים מצאו שרידים של ממותות ופילים שעירים מאזורי הקוטב הצפוני דווקא בארץ דרומית כמו מכסיקו.

רוצים לקבל עדכונים שבועיים על כל מה שחדש בעולם המופלא?

את שנות התיכון שלי העברתי בעיר הגדולה נהריה. לעיתים, כשרוח החופש והדרור היתה שורה עלינו היינו מצפינים לחוף ראש הנקרה, שוחים בנקיקים ובחוף שמתחת לנקרה ואף יושבים לאורה של מדורה עד שעות הבוקר המוקדמות. הרבה דברים ראינו בחוף הזה, אבל מעולם לא  מצאנו כלב ים.

והנה, השבוע, נתפרסמה לה ידיעה המתארת את התגלותו של כלב ים, אמיתי שנצפה לפני מספר ימים בחוף ראש הנקרה:
"חיכינו בסבלנות יותר משלוש שעות ואז פתאום קלטתי את הראש שלו יוצא מעל פני המים", אמר שוורץ. "הוא שחה שם באנרגטיות רבה, בדק את האזור, נכנס למפרצים הקטנים, ניסה לעלות על הסלעים, לא הצליח ואז נעלם שוב. זה היה מדהים לראות אותו. זוהי הפעם הראשונה שאני נתקל בכלב ים בטבע בישראל".
מתוך האלבום הרביעי של העולם המופלא, עמים וארצות, נצטייר לו כלב הים כעוד חיה בשרשרת המזון של האדם החי באנטארטיקה, האסקימוסים.  אין ספק שהציד חסר האבחנה של חיה זו גרם להיעלמותה מממקומות רבים, כולל ישראל, בה ניתן היה לצפות בכלבי  ים בשנות ה-50. מעניין לקרוא היום את מה שנכתב אז, על כלבי הים, ולהתרגש היום, מכלב הים הישראלי הנדיר שלנו.

(39) ציד כלבי הים

באביב ובקיץ, כשכלביהם יוצאים להשתזף באדמות באפין בקוטב הצפוני, מנסים האסקימואים לצוד כמות מספקת של כלבי ים, כדי למנוע חרפת רעב במשך השנה. קרו מקרים שבשל חסר בכלבי ים, מתו משפחות שלמות ברעב. כלי הנשק העיקריים של האסקימואים הם התושייה הרבה והסבלנות. הציידים מאתרים את כלבי הים, הנמים קרוב לחורים שבקרח, ומאפשרים להם מנוסה מהירה. הם מתקדמים עקב בצד אגודל, מכוסים בבד לבן המסווה אותם בשלג, שכן כלבי הים נמלטים ברגע שמתגלים הציידים. שעות רבות עוברות עד שמצליח צייד להתקרב מספיק בכדי לא להחטיא את החיה. כשהצייד בטוח בהצלחתו הוא לוחץ על ההדק, וכך מספק בשר לו ולבני שבטו.

(44) שיעור בציד לגורים

הדוב הלבן, מלך האזורים הארקטיים, נע בשדות מבלי לחוש קרקע יציבה מתחת לכפות רגליו, ומסעותיו נועדו לסיפוק מזונותיו. הדוב הלבן הקוטבי הוא אויבו חסר הרחמים של כלב הים המשמש כמזונו החביב. מאז היותו גור דובים אומן על ידי אמו לארוב להם בעורמה ובסבלנות.
הדובה הלבנה, ככל האמהות של ממלכת החי הפראית, מאלפת בתשומת לב מרובה את צאצאיה בתקופה של שנתיים ימים. היא התמחתה בשיטות, ומראה להם את אומנות הציד. היא מלמדת את הגורים הקטנים לכסות בכפיהם את אפיהם הכהים הנראים למרחוק. כאשר יוצאים כלבי הים מחוריהם לנשום ולהתחמם בשמש, מתקדמת אמא דובה בזחילה ובשקט מוחלט, כשכף ידה מכסה את אפה הכהה. הדובונים, משקיפים על אימם המתקדמת או הנעצרת, כאשר טרפה זע אפילו קלות, וכל זאת כדי להתקרב לכלב הים עד כדי הינף יד. ואמנם, במכת זרוע חזקה אחת מחסלת אמא דובה את טרפה. אז מזנקים גם הדובונים כדי ללמוד להניף את זרועותיהם על הקורבן הדומם.

ועוד מאותה משפחה:

(265) פיל הים ( מירונגה )

‭" ‬  מערכת‭: ‬בעלי‭ ‬מיתר‭              ‬מחלקה‭: ‬יונקים‭                        ‬סדרה‭: ‬טורפים
משפחה : כלבי ים                 סוג: פיל ים                             מין: פיל ים

לפיל הים, בדומה לארי הים , יש רגליים סנפיריות ושיניו דומות לאלו של שאר הטורפים, שכן חיה זו טורפת ואוכלת דגים.  לפיל הים יש ארבע שיניים חותכות בלסת התחתונה ושש בלסת העליונה. השיניים הטוחנות והשיניים הדו-חדודיות הן ארבע במספר, שתיים בלסת העליונה ושתיים בלסת התחתונה. כמו כלבי הים, גם חיה זו אינה יכולה להזיז את רגליה האחוריות שהתפתחו לסנפירים. פיל הים נחשב לגדול מבין טורפי הים. צבעו אפור - חום והשערות קצרות ודלילות ועור מבריק. הוא מצוי בימים הארקטיים. לזכר יש חדק המזכיר חדק של פיל  : אורכו כ-40 ס"מ והוא מסוגל להתנפח.  "

כלב ים בראש הנקרה, 2010 . צילום: מיה ארדיטי, מחמל"י

רוצים לקבל עדכונים שבועיים על כל מה שחדש בעולם המופלא?

מבט היום לעשור הקודם מגלה  את הקפיצה הטכנולוגית העצומה שידע האדם מעודו. מהפיכת המידע צוברת תאוצה במהירות האור  ואנחנו תופסים את עצמנו  אפילו רק לפני 10 שנים, כמשהו ארכאי, מיושן ולא  ממש רלוונטי, בדיוק כפי שאנו מתבוננים כיום באדם הקדמון בחצי חיוך  מתנשא, איפה הוא והיכן אנחנו, הנאורים שרצים עם הקדמה ולא מביטים לאחור.

אבל לפעמים, רק לפעמים, כשאף אחד לא מביט, אני מתגעגע באמת לתום של האדם הקדמון, לפשטות ולחיים הבסיסיים נטולי התחכום המתקדם. אני זוכר, כילד איך הייתי מביט דקות ארוכות בקלפים של האדם הקדמון שעיטרו את דפיו של האלבום הראשון ואיך עיני נפערו לנוכח הממותה, חיית המחמד שלו וארוחתו העיקרית.  לעיתים דמיינתי את עצמי לבוש ביריעת הבד שמעטרת את מתני, רץ קדימה בצעקות לא ברורות וחוזר גאה למשפחתי במערה, אוחז בידי בשלל שמעלה חיוך של אושר בפני כולם.

כתב מאיר שלו בטורו לפני מספר ימים :

"  לו יכולתי לנסוע במכונת הזמן, הייתי מבקש לנסוע אל העתיד דווקא. אבל אם מוכרחים אל העבר, הייתי נוסע אליו אל האדם הקדמון. לא אל מעמד הר סיני ולא אל הצליבה, ולא אל חנוכת המקדש ולא אל נחיתתו של הסוס של מוחמד בירושלים, אלא אליו ואל חבורתו הצנועה.

הם בוודאי לא היו מתפלאים מהיכולות שלי, ומן הסתם היו שוברים לי את המשקפיים, אבל מצד שני לראות חברה אנושית נורמלית חיה בישראל הוא סיכוי מפתה ביותר.

יש מה ללמוד מהאיש הזה, שידיו ארוכות ורגליו קצרות וגביניו עבים ומצחו נמוך, ובגלל מוחו הקטן הוא נלחם רק על קיומו ולא על קברות קדושים ולא על אדמה קדושה ולא על הגודל של אלוהים שלי מול הגודל של אלוהים שלך.

וכך, על " ביתו של ישו" הייתי תולה מייד שלט : " ישו לא גר כאן יותר".  כי רק זה חסר לנו בארץ הזאת - עוד מקום קדוש. אבל את אתר הפיקניקים של האדם הקדמון הייתי משחזר ומחדש, ואת דמותו הייתי מדפיס על שטר חדש של כסף ישראלי- עם הידיים הארוכות , הגבינים העבים, המוח הקטן והרגליים הקצרות. הומו נורמליקוס, אבינו הקדמון.

פרופ" נעמה גורן-ענבר, הארכיאולוגית שחשפה את שרידי האדם הקדמון, אמרה עליו גם את המשפט הבא :

" לאנשים האלה היו תובנות מושלמות בנוגע למרחב בו הם חיים, והיו מסוגלים לתכנן  מהלכים לטווח הארוך" . וכל זה עם מוח של 900 סמ"ק ! מי יתנני עוד מוחות כאלה היום. "

אני מאחל לכולנו עשור נפלא ומלא בהפתעות, קידמה ופריצה אל גבולות חדשים, יחד עם קורטוב של  געגוע וערגה תמידית  (  קצת ) לאדם הקדמון שהיינו, פעם , לפני זמן לא רב.

79. האדם מטפקספן

"בתקופת הקרח האחרונה, שחלה לפני 25,000 שנה, ירדו פני הים ונוצר גשר יבתי שחיבר את סיביר לאלסקה. במשך דורות רבים עברו לאמריקה ל גבי גשר זה עדרים של גמלים פרימיטיביים וממותות ובעקבותם עבר גם האדם האסיאתי שחי מצייד החיות האלה.  כך הגיע האדם לראשונה לאיזור שהוא כיום מקסיקו לפני 12,000 - 15,000 שנה, תרבותו היתה מאוד פרימיטיבית אולם הוא הכיר את האש וידע לייצר מספר כלים מאבן, מעצם ומעץ כגון סכינים וחיצים. האדם מטפקספן חי בשבטים במכסיקו וניזון מציד ממותות וסוסים לאורך חופי מכסיקו. חופי האגמים של מכסיקו היו ביצתיים ושימשו לו כמלכודת טובה לממותות שניסו להגיע אל הצמחיה שבחופים, האדם מטפקספן חי לפני כ- 9000 שנים. "